סופר-ספיר בע"מ ואח' נ' אורה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ - פסקדין

החלטה

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.ביום 17/6/10 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד (להלן – הבקשה), לפיה התבקש בית המשפט להורות למשיבה להימנע מכל הליך הוצאה לפועל או הליך גביה אחר בקשר עם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בת.א. 2119/09 (להלן – הסכם הפשרה), וכן לעכב את ההליכים כנגד המבקש מס' 3 עד להכרעה בתביעה העיקרית.

2.במקביל הגישו המבקשים את התביעה העיקרית ובה התבקש בית המשפט, בין היתר, לקבוע ולהצהיר כי המבקשים אינם חבים בתשלום הסכום שנקבע בהסכם הפשרה, וליתן צו מניעה קבוע ביחס להליכי הוצאה לפועל בקשר עם הסכם הפשרה.

3.המבקשת מס' 1 (להלן – המבקשת), ביחד עם מנהליה המבקשים מס' 2 ו-3, שכרה מבנה מאת המשיבה לצורך ניהול מרכול. המבנה בנוי על מקרקעין שבבעלות הקרן הקיימת לישראל (להלן – קק"ל), ושימש בעבר כמחסן למיון ביצים (להלן – המושכר).

המשיבה שכרה את המושכר מאת מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל), אשר מנהל את המקרקעין עבור קק"ל.

4.הסכם השכירות עם המשיבה נחתם ביום 18/1/99, ובשנת 2005 נחתמה תוספת להסכם, אשר האריכה את תקופת השכירות עד ליום 28/2/2015 בתנאים המפורטים בתוספת.

בהתאם לתנאי התוספת, ביקשו המבקשים להעביר את פעילותם במושכר אל חברת קו-אופ ירושלים רשת סופרמרקטים (1992) בע"מ (להלן – קו-אופ), לרבות זכויותיהם וחובותיהם.

במסגרת זו, חתמו המבקשים על כתב התחייבות שבו התחייבו, בין היתר, לשלם למשיבה כל תשלום שיהיה על המשיבה לשלם לצורך אישור וקבלה של היתר לשימוש חורג מאת המינהל בגין הפעלת המרכול בשטח המושב.

המבקשים התחייבו לשלם למשיבה את דמי ההיוון, דמי השימוש החורג והיטל ההשבחה (להלן – התשלומים), מהיום שבו חתמו לראשונה על הסכם השכירות ועד למועד שבו נכנס שוכר חלופי (קו-אופ) למושכר (להלן – כתב ההתחייבות).

5.המבקשים טוענים כי חתמו על כתב ההתחייבות תחת לחץ, שכן חששו כי לא ימצאו שוכר חלופי, ולאחר חתימתם נתנה המשיבה הסכמתה להעברת זכויותיהם וחובותיהם לידי קו-אופ, החל בחודש פברואר 2006.

6.בחודש נובמבר 2006 פנה המינהל אל המשיבה בדרישה לשלם דמי שימוש חורג במושכר בתקופה שבין 1997 ועד ספטמבר 2006 בסך של 1,300,668 ₪, ולטענת המבקשים, הם החלו לפעול בשיתוף פעולה עם המשיבה בניסיון להסדיר את החוב הנטען על ידי המינהל. משהניסיונות לא צלחו – פנתה המשיבה ביום 9/12/08 למבקשים בדרישה לביצוע התשלום, בהתאם לכתב ההתחייבות, וביום 2/3/09 הגישה המשיבה את התביעה בת.א. 2119/09 נשוא הסכם הפשרה.

7.בכתב התביעה בת.א. 2119/09, שהוגש בסדר דין מקוצר, תבעה המשיבה מהמבקשים סכום של 1,511,964 ₪ (להלן – סכום החוב).

ביום 11/6/09 הגיעו הצדדים להסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין.

על פי פסק הדין, התחייבו המבקשים לשלם את סכום החוב, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, לא יאוחר מיום 1/6/2010.

עוד נקבע, כי ככל שלא ישלמו המבקשים למשיבה או למינהל את סכום החוב ו/או סכום אחר שיפרע את החוב במלואו למינהל ויאושר על ידי המינהל, עד ולא יאוחר מיום 1/6/2010 – תהא המשיבה רשאית לממש ולגבות את החוב בלשכת ההוצאה לפועל.

8.יצויין, כי בתוך התקופה שנקבעה בפסק הדין, ביום 15/9/09, הגיש המינהל תביעה כספית וכן לסילוק יד כנגד קו-אופ ונגד המשיבה (ת.א. 9525/09) בגין שימוש בשטח ללא מתן היתר לשימוש חורג ומבלי לשלם דמי שימוש, בסכום של 1,910,743 ₪.

במסגרת תביעה זו, הגישו קו-אופ והמשיבה בקשה בהסכמה למתן אורכה נוספת להגשת כתב הגנה מטעמן עד ליום 1/7/10, וזאת לנוכח קיום משא ומתן לפשרה המתקיים בין הצדדים ,אשר במסגרתו הועברה ביניהם אף טיוטת הסדר פשרה.

כב' הרשם אורי פוני נתן החלטה כמבוקש ביום 9/6/10.

עקב שביתת המזכירות לא ניתן היה לברר האם אכן הוגש כתב ההגנה מטעם קו-אופ והמשיבה עד ליום 1/7/10.